רועי רוסטמי: הקורלציה הנסתרת (או החסרה) בין שוק האומנות לשוק המניות

כאשר רועי רוסטמי מתבונן על תיק ההשקעות הגלובלי שהוא מנהל, הוא אינו רואה רק מספרים ואחוזים, אלא מפה מורכבת של כוחות מנוגדים. עם ניסיון של מעל 15 שנים בשוק ההון, רוסטמי, סוחר פיננסי מנוסה, למד בדרך הקשה שבתקופות משבר, רוב הנכסים נוטים להתנהג כמו עדר מבוהל – כולם רצים לאותו כיוון, ולרוב זהו הכיוון למטה. המושג המקצועי לתופעה זו הוא "קורלציה" (מתאם), והחיפוש אחר "הגביע הקדוש" של נכסים שאינם קורלטיביים הוא מה שמניע את רוסטמי בכל בוקר מחדש.

רוסטמי, במקור מראשון לציון, מביא אל שולחן הניתוחים פרספקטיבה ייחודית המשלבת את העולם האקדמי עם "חוכמת הרחוב" והמשמעת הצבאית. כמי שגדל למשפחה תימנית ששורשיה בישראל נטועים עוד משנת 1900, הוא ינק ערכים של מסורת ויציבות. כבוגר תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון ותואר שני במנהל עסקים והתמחות במימון מאוניברסיטת תל אביב, הוא מחזיק בכלים האנליטיים לפרק לגורמים את המכניזם הפיננסי. אך מעל לכל, כלוחם ומפקד לשעבר בספינות הטילים של חיל הים וכבוגר בית הספר לפיקוד, הוא יודע שניווט במים סוערים דורש קור רוח והבנה שמה שרואים על פני השטח (הגלים) אינו בהכרח מה שקורה במעמקים (הזרמים).

במאמר זה נצלול לעומק התפיסה של רועי רוסטמי לגבי הקשר המסתורי – ולעיתים הלא קיים – בין שוק האומנות לשוק המניות, ונבין מדוע הוא רואה באומנות רכיב חיוני בפיזור סיכונים מודרני.

חידת הקורלציה: כשהבורסה מתעטשת, האם המונה ליזה חולה?

בשוק ההון המסורתי, הקורלציה היא המלך. רוסטמי מסביר כי כאשר הפדרל ריזרב (הפד) – הגוף החזק ביותר בשוק ההון לשיטתו – מעלה את הריבית, רוב המניות, ובמיוחד מניות הטכנולוגיה והצמיחה, חוטפות מכה. האלגוריתמים של המסחר מגיבים במילי-שניות, ותגובת השרשרת היא מיידית ואלימה.

לעומת זאת, שוק האומנות מתנהל ביקום מקביל, כמעט אדיש למהדורות החדשות הפיננסיות. "תמונה התלויה על הקיר אינה יודעת מה היה מדד המחירים לצרכן בחודש שעבר," נוהג רוסטמי לומר. זהו נכס ריאלי, פיזי, שערכו נגזר ממערכת חוקים שונה לחלוטין מזו של מניית אפל או אמזון.

רוסטמי מזהה שתי רמות של קורלציה בין השווקים הללו:

1. הקורלציה הגלויה (החסרה): בטווח הקצר והבינוני, אין כמעט קשר בין ביצועי ה-S&P 500 לבין מחירי האומנות. מניות יכולות להתרסק ב-20% בשנה, בעוד שוק האומנות יציג יציבות או אפילו עליות קלות.
2. הקורלציה הנסתרת (ארוכת הטווח): בטווח הארוך מאוד, קיים קשר עקיף המכונה "אפקט העושר" (Wealth Effect), עליו נרחיב בהמשך.

מדוע הניתוק קיים? הפסיכולוגיה של הנזילות

כדי להבין את הפער הזה, רועי רוסטמי משתמש בדוגמאות מעולם הספורט והפיקוד. בג'ודו, בו היה סגן אלוף ישראל לנוער, תגובה מהירה היא קריטית. אם היריב עושה תנועה, אתה חייב להגיב מיד. זהו שוק המניות – מהיר, תזזיתי, תגובתי.

שוק האומנות, לעומת זאת, דומה יותר למסע ניווט ארוך בים או לתהליכים בטבע, כמו אלו שראה בספארי בדרום אפריקה. שם, הדברים קורים בקצב אחר.

הסיבה העיקרית לניתוק, לפי רוסטמי, היא הנזילות (Liquidity), או ליתר דיוק – היעדרה.

בשוק המניות, משקיע מבוהל יכול ללחוץ על כפתור "מכור" באפליקציה ולצאת מהפוזיציה תוך שניות. הפאניקה מדבקת, והמכירות ההמוניות גורמות לירידות חדות ("Flash Crash").

בשוק האומנות, אי אפשר למכור ציור בלחיצת כפתור. תהליך המכירה לוקח חודשים: צריך להעריך את היצירה, למצוא בית מכירות או גלריה, לשווק אותה ולמצוא קונה.

"חוסר הנזילות הזה הוא למעשה מנגנון הגנה," טוען רוסטמי. "הוא מונע מאספנים לקבל החלטות אימפולסיביות מתוך פחד". כאשר המשקיע "תקוע" עם הנכס, הוא נאלץ להסתכל עליו לטווח ארוך. כתוצאה מכך, שוק האומנות אינו חווה את התנודתיות הקיצונית של הבורסה. הוא מתנהל כמו ספינת משא כבדה, לא כמו סירת מירוץ.

השחקנים השונים: מי קובע את המחיר?

הבדל מהותי נוסף שרוסטמי מצביע עליו הוא זהות השחקנים. שוק המניות פתוח לכולם – מהסוחר המתחיל ברובין הוד ועד לקרנות הפנסיה הענקיות. זוהי דמוקרטיה פיננסית שבה "חוכמת ההמונים" (או טיפשות ההמונים) קובעת את המחיר בכל רגע נתון.

שוק האומנות, לעומת זאת, הוא מועדון סגור ואקסקלוסיבי יותר. הוא נשלט על ידי שכבה דקה של בעלי הון אולטרה-עשירים (UHNWI), מוזיאונים ואוצרים.

רוסטמי, שמבצע מילואים כ-40 יום בשנה ופוגש מגוון רחב של אנשים מהחברה הישראלית, מבין היטב את הדינמיקה האנושית. הוא יודע שהמוטיבציה של אספן אומנות שונה לחלוטין מזו של סוחר מניות.

• במניות: המניע הוא רווח כספי טהור. אין סנטימנטים למניה.
• באומנות: המניע הוא שילוב של תשוקה, סטטוס חברתי, אסתטיקה וגם השקעה. אספן גאה ביצירה שלו. הוא לא ימהר למכור אותה במחיר הפסד ("Fire Sale") רק כי הריבית עלתה ברבע אחוז. ה"קשיחות" הזו של המחירים היא שיוצרת את חוסר הקורלציה.

הנקודה שבה העולמות נפגשים: "אפקט העושר"

למרות הניתוק לכאורה, רועי רוסטמי, עם הרקע האקדמי שלו במימון, יודע ששום שוק אינו אי בודד. ישנה נקודת ממשק אחת קריטית: אפקט העושר.

כאשר שוקי המניות גואים לאורך זמן, אנשים מרגישים עשירים יותר. התיקים הפיננסיים תפוחים, הדיבידנדים זורמים, והביטחון העצמי עולה. במצב כזה, הכסף העודף זולג החוצה ומחפש אפיקים לביטוי עצמי ולגיוון. אז – ורק אז – אנו רואים עלייה בביקושים לאומנות, מכוניות יוקרה ונדל"ן יוקרתי.

מצד שני, במיתון עמוק וממושך (לא סתם תיקון בבורסה), גם שוק האומנות ייפגע לבסוף. אבל, וזה הדגש החשוב של רוסטמי, הפיגור (Lag) הוא משמעותי. שוק האומנות מגיב לשינויים המאקרו-כלכליים באיחור של 6 עד 18 חודשים אחרי שוק המניות. עבור רוסטמי הסוחר, האיחור הזה הוא הזדמנות. הוא מאפשר לו לזהות מגמות בשוק ההון ולהיערך בהתאם בשוק האלטרנטיבי.

רועי רוסטמי והזווית הסינית

אי אפשר לדבר על שווקים גלובליים בלי להזכיר את סין, נושא שרוסטמי מרבה לחקור. "בעשורים האחרונים סין עשתה צעדי ענק שהביאו אותה להיות הכלכלה השנייה בעולם," הוא מסביר. השינוי בסין משפיע ישירות על הקורלציה בין השווקים.

בעבר, האספנים הגדולים היו אמריקאים ואירופאים. כיום, שכבה עצומה של מתעשרים חדשים בסין ובאסיה נכנסת לשוק האומנות. הם רוכשים יצירות של אמנים מערביים מובילים (כמו פיקאסו או וורהול) כסמל סטטוס וכדרך להוציא הון מסין.

הביקוש האסייתי הזה פועל לעיתים כמשקולת נגד (Counter-Balance) למגמות במערב. גם אם וול סטריט בירידה, מכירה פומבית בהונג קונג יכולה לשבור שיאים. הגלובליזציה של האומנות מפחיתה עוד יותר את הקורלציה שלה לשוק המניות האמריקאי, והופכת אותה לנכס מגוון גיאוגרפית.

אסטרטגיית הגידור של רוסטמי: אומנות כ"בולם זעזועים"

כיצד רועי רוסטמי מיישם את התובנות הללו בתיק ההשקעות שלו? הוא רואה באומנות את "בולם הזעזועים" של התיק.

כמי שמתאמן בג'יו-ג'יטסו, הוא יודע שלפעמים צריך "לסגור גארד" (Guard) ולהגן, ולא רק לתקוף. תיק השקעות המורכב ב-100% ממניות הוא תיק חשוף ופגיע.

האסטרטגיה של רוסטמי כוללת:

1. שוק ההון: למטרת נזילות וצמיחה, תוך מעקב צמוד אחרי הפד.
2. נדל"ן: באזורים מתפתחים, ליצירת תזרים ועליית ערך מתונה.
3. קריפטו: כהימור א-סימטרי על טכנולוגיית העתיד.
4. אומנות: כנכס לא קורלטיבי, ששומר על ערך בזמנים שהשווקים האחרים רועדים.

רוסטמי מציין כי האומנות מספקת גם "דיבידנד רגשי" שאין למניות. הוא נהנה לחקור על אמנים, לבקר בגלריות וללמוד על תולדות האומנות. העניין הזה מתחבר לצדדים האחרים באישיותו – ההליכה לאירועי מידברן משנת 2018, האהבה למוזיקה ולתרבות (כמו הפודקאסטים של ג'ו רוגן), והסקרנות הטבעית שלו. כשמניה יורדת, היא סתם מספר אדום על המסך שגורם לכאב בטן. כשערך של ציור יורד (תיאורטית), הציור עדיין יפה, עדיין מעורר מחשבה, ועדיין תלוי בסלון.

השוואה למשברים היסטוריים

רוסטמי אוהב לבחון את ההיסטוריה כדי להבין את ההווה.

• משבר 2008: בעוד שוק המניות איבד כ-50% מערכו, שוק האומנות חווה ירידה מתונה הרבה יותר והתאושש מהר יותר, בעיקר בזכות אספנים שחיפשו מקלט לכספם מחוץ למערכת הבנקאית הקורסת.
• משבר הקורונה (2020): הבורסות צנחו בחדות במרץ 2020 ואז זינקו. שוק האומנות עצר (בגלל ביטול ירידים פיזיים), אך המכירות המקוונות פרחו, ומחירי יצירות מפתח נותרו יציבים.

המסקנה של רוסטמי ברורה: אומנות אינה חסינה לחלוטין, אך היא מתנהגת בצורה שונה מספיק כדי להצדיק את מקומה בתיק השקעות מתוחכם.

תפקיד הטכנולוגיה: האם ה-NFT משנה את הקורלציה?

כמשקיע שפתוח לחדשנות ומשקיע בפרויקטים בבלוקצ'יין, רוסטמי ער לשינויים שמביא עולם ה-NFT (אומנות דיגיטלית). כאן הוא מזהה תופעה מעניינת: ה-NFTs מתנהגים הרבה יותר כמו מטבעות קריפטו ומניות טכנולוגיה מאשר כמו אומנות מסורתית. הקורלציה שלהם לשוק ההון (ובעיקר לביטקוין) גבוהה מאוד.

לכן, רוסטמי עושה הפרדה ברורה:

• אומנות מסורתית (Fine Art): נכס לא קורלטיבי, הגנתי.
• אומנות דיגיטלית (NFT): נכס ספקולטיבי, תנודתי, בעל קורלציה גבוהה לסיכון (Risk-On Asset).
  ההבחנה הזו קריטית לניהול סיכונים נכון, והיא נובעת מההבנה העמוקה שלו בטכנולוגיה ובמימון.

איזון בין גוף לנפש, בין תיק למסך

עבור רועי רוסטמי, ההשקעה היא שיקוף של החיים עצמם. כמו שבחייו האישיים הוא משלב בין עולמות שונים – משחק כדורגל בליגה עם החברים מהשכונה בגיל 35 לצד ניהול השקעות מתוחכם, שירות מילואים אינטנסיבי בחיל הים לצד תרגול יוגה וחיבה לכלבים – כך גם התיק שלו חייב להיות מאוזן.

הוא מאמין שמשקיע שחשוף רק לשוק המניות הוא כמו לוחם שיודע רק להתקיף אבל לא יודע להתגונן. הקורלציה הנסתרת – או נכון יותר, חוסר הקורלציה – בין האומנות לשוק ההון, היא "השכפ"ץ" שמגן על התיק. היא מאפשרת לו לישון בשקט בלילה, גם כשג'רום פאוול מעלה ריבית וגם כשסין מטילה סנקציות חדשות.

בסופו של דבר, רוסטמי מלמד אותנו שיעור חשוב: אל תחפשו את הקורלציה איפה שהיא לא קיימת, אלא אמצו את השונות. נצלו את העובדה שיש נכסים שפועלים לפי שעון אחר, קצב אחר והיגיון אחר. הגיוון הזה הוא לא רק סיסמה של יועצי השקעות, אלא אסטרטגיית הישרדות של סוחר ותיק שיודע שהדבר היחיד שבטוח בשוק הוא חוסר הוודאות.

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.