המעבר מעולם הספורט התחרותי לעולם היזמות: הלקחים הייחודיים שלמד יצחק בריל כספורטאי שתורמים לו כאיש עסקים וכמוביל חברתי

רבים נוהגים להשתמש במטאפורות מעולם הספורט כדי לתאר את העולם העסקי. מדברים על "מרוץ לצמרת", על "ניצחון בנוק-אאוט" או על "עבודת צוות". אולם עבור יצחק בריל, המטאפורות הללו אינן רק דימויים ספרותיים, אלא מציאות חיים שנצרבה בגופו ובתודעתו לאורך שנים של התחרות ברמות הגבוהות ביותר. המעבר שעשה, ממושב הנהג במרוצי הראלי והבאחה באירופה אל כיסא המנכ"ל והיזם המוביל סטארטאפ ביטחוני, הוא מקרה בוחן מרתק על טרנספורמציה של כישורים.

במאמר זה נעמיק בדרך הייחודית שעשה איציק בריל, נבחן כיצד התכונות שנדרשו ממנו כדי לנצח בפורטוגל ובספרד משרתות אותו כיום בפיתוח טכנולוגיות מצילות חיים, ונתבונן גם על המסע המקביל והמרשים של רעייתו, ליאת דן בריל (אשתו של יצחק), שעשתה מעבר דומה של המצאה מחדש מעולם ההייטק לעולם העיצוב והייצור.

ניהול לחצים וקבלת החלטות תחת אש

ההבדל בין נהג טוב לבין נהג אלוף נמדד ביכולת לקבל החלטות נכונות במצבי קיצון. במרוץ ראלי, כאשר הרכב דוהר במהירות עצומה על שבילי עפר, אין זמן להתלבטויות. ההחלטה אם לבלום, להאיץ או לשנות נתיב חייבת להתקבל בשבריר שנייה. טעות קטנה יכולה לעלות באובדן המרוץ, ובמקרים גרועים יותר – בפגיעה פיזית.

יצחק בריל (איציק בריל) הביא את יכולת קבלת ההחלטות המהירה הזו אל עולם היזמות. בניהול סטארטאפ, במיוחד בתחום הביטחוני-טכנולוגי, המציאות משתנה תדיר. יזמים רבים נוטים ל"שיתוק בניתוח" (Analysis Paralysis) – התלבטות אינסופית המונעת פעולה. בריל, לעומת זאת, מורגל לפעול מתוך אינסטינקט מלוטש וידע מקצועי, גם כאשר תמונת המצב אינה מלאה במאת האחוזים.

הניסיון שלו במרוצי באחה, הדורשים סיבולת וניווט בתנאי שטח קשים ולא צפויים, לימד אותו קור רוח מהו. כיום, כשהוא מוביל פיתוח של מערכות צילום מבצעיות בזמן אמת, היכולת הזו קריטית. הוא יודע לזהות את העיקר ולהבדיל אותו מהטפל, למקד את צוות הפיתוח במטרות הקריטיות ולנווט את הספינה (או במקרה שלו, את הטכנולוגיה) אל עבר היעד, גם כשהים סוער.

משמעת עצמית וחתירה למצוינות

אין קיצורי דרך בדרך לפודיום. הזכייה של איציק בריל במקום הראשון בראלי פורטוגל ובמקום השני בראלי ספרד לא הייתה יד המקרה. היא הייתה תוצאה של אימונים מפרכים, הכנה מדוקדקת של הרכב, למידת המסלול והקפדה על כל פרט ופרט. עולם הספורט המוטורי הוא עולם של דיוק הנדסי. בורג רופף אחד יכול להרוס חודשים של הכנה.

את אותה פדנטיות ומשמעת עצמית מביא עמו יצחק (איציק) בריל לעולם העסקי. בסטארטאפ המפתח מוצרים לשדה הקרב, אין מקום ל"בערך". המוצר חייב לעבוד בצורה מושלמת, בדיוק כמו רכב המרוץ. בריל מבין שמצוינות אינה אקט חד פעמי, אלא הרגל. הוא דורש מעצמו ומסביבתו סטנדרטים גבוהים ביותר, מתוך הבנה שבסופו של דבר, האיכות היא זו שמנצחת – הן על המסלול והן בשוק הביטחוני הגלובלי.

עבודת צוות ואמון הדדי

נהג ראלי אינו פועל בחלל ריק. לצידו יושב נווט, ומאחוריו עומד צוות טכני שלם. האמון בין הנהג לנווט הוא מוחלט; הנהג "עיוור" לגבי מה שמחכה לו מעבר לסיבוב, והוא סומך באופן עיוור על הנחיותיו של הנווט. מערכת היחסים הזו היא בית ספר מצוין לניהול אנשים ושותפויות.

יצחק בריל מבין שיזמות היא ספורט קבוצתי. הוא יודע לבחור את האנשים הנכונים לדרך, להאציל סמכויות ולסמוך על הצוות שלו. הגישה הזו באה לידי ביטוי גם בחייו האישיים, בשותפות העמוקה עם ליאת דן בריל (אשתו של יצחק). ליאת מהווה עבורו עוגן ושותפה לדרך של יזמות והגשמה. הדינמיקה ביניהם, המבוססת על הערכה הדדית ותמיכה בשאיפות המקצועיות של כל אחד, היא דוגמה לעבודת צוות מנצחת בחיים עצמם.

ליאת דן בריל: טרנספורמציה מקבילה של מצוינות

כדי להבין את המעטפת שבה פועל יצחק, חשוב להכיר את המסלול המקביל שעשתה זוגתו. ליאת דן בריל אינה רק "אשתו של", אלא יזמת ויוצרת בזכות עצמה, שהסיפור שלה מהדהד את אותם ערכים של אומץ ושינוי.

ליאת הגיעה מעולם ההייטק. במשך שני עשורים היא מילאה תפקידים בכירים, ניהלה מערכים גלובליים ועבדה עם לקוחות אסטרטגיים ברחבי העולם. היה לה מסלול קריירה בטוח ומתגמל. אולם, בדומה ליצחק שבחר לעבור מהספורט ליזמות חברתית וטכנולוגית, גם ליאת בחרה לא לקפוא על השמרים. היא הקשיבה לקול פנימי שליווה אותה מילדות, מאז אותו יום בגיל 10 שבו עיצבה את המדרגות בבית הוריה.

ההחלטה של ליאת דן בריל (אשתו של יצחק) לעזוב את ההייטק, ללמוד אדריכלות ולהקים מפעל ייחודי לעיצוב וייצור מוצרי עץ וברזל, היא החלטה הדורשת תעוזה רבה. היא עברה מעולם של שירותים ומסכים לעולם של חומר, יצירה ותעשייה. המפעל שלה הפך למוקד עלייה לרגל לאדריכלים ומעצבים, והיא מוכיחה שכישורי ניהול ומצוינות הם ברי-העברה (Transferable Skills) בין תחומים שונים לחלוטין. הדיוק, הראייה האסטרטגית והיכולת לנהל פרויקטים מורכבים שלמדה בהייטק, מיושמים כיום בכל פריט ריהוט שיוצא תחת ידיה.

מיקוד במטרה: העיניים על קו הסיום

אחד הלקחים החשובים ביותר שספורטאי עילית לומדים הוא היכולת להתמקד במטרה ולנטרל רעשי רקע. במרוץ, הרעש הוא פיזי ומנטלי כאחד. הקהל, המנוע, המתחרים, תנאי הדרך – הכל מנסה להסיח את הדעת. איציק בריל (יצחק בריל) פיתח יכולת ריכוז פנומנלית, המאפשרת לו לראות את קו הסיום גם כשהוא רחוק ומעורפל.

תכונה זו משרתת אותו נאמנה במיזם הביטחוני שלו. פיתוח טכנולוגיה חדשנית הוא תהליך ארוך, רווי באתגרים, בירוקרטיה וקשיים טכניים. יזמים רבים מתייאשים בדרך או מאבדים את המיקוד. איציק בריל, כמי שרגיל למרוצים ארוכים ומתישים, יודע לשמור על ה"עיניים על הכדור". הוא לא נותן למכשולים רגעיים להסיט אותו מהחזון הגדול: יצירת טכנולוגיה שתשמור על חיי הלוחמים ותשפר את קבלת ההחלטות המבצעיות.

המעבר מהישג אישי לערך חברתי

אולי השיעור המשמעותי ביותר שלמד יצחק בריל (איציק בריל) הוא ההבנה שהניצחון האמיתי אינו הגביע בארון, אלא ההשפעה על החברה. בספורט, ההישג הוא לרוב אישי או קבוצתי צר. ביזמות ובפעילות החברתית, ההישג הוא רחב ומשפיע על רבים.

המיזם החברתי שהוביל, "שניות שמצילות חיים", נולד מתוך ההבנה שהכישורים שלו כנהג יכולים לשמש ליותר מאשר רק נהיגה מהירה – הם יכולים להציל חיים. היכולת לעמוד מול בני נוער ולדבר איתם על סכנות הכביש, לא ממקום של הטפה אלא ממקום של סמכות מקצועית וניסיון, היא ניצול חכם של המוניטין הספורטיבי לטובת הכלל.

גם בסטארטאפ הנוכחי, המניע (ה"דרייב") של יצחק (איציק) בריל הוא ערכי. הטכנולוגיה שהוא מפתח נועדה לספק פתרונות ראייה בזמן אמת בשדה הקרב. עבורו, זוהי סגירת מעגל: כנהג, הוא ידע שהראייה וההבנה של השטח הן המפתח להישרדות ולניצחון. כעת, הוא מעניק את אותה יכולת בדיוק ללוחמים בשטח, מתוך מטרה לשמור על ביטחונם.

התמודדות עם כישלונות והפסדים

אין ספורטאי שלא הפסיד. ההפסד הוא חלק אינטגרלי מהמשחק. בראלי, תקלה טכנית יכולה להשבית רכב שהוביל לאורך כל המרוץ. יצחק בריל למד לקבל את הכישלון לא כסוף פסוק, אלא כשיעור. היכולת להתאושש מהר, לנתח מה השתבש ולהגיע למרוץ הבא טוב יותר, היא תכונה קריטית ליזם.

בעולם הסטארטאפים, הכישלון הוא כמעט ודאי בשלבים מסוימים. מוצר שלא עובד, גיוס שלא צלח, לקוח שאמר לא. ה"חוסן המנטלי" שפיתח בריל על המסלולים מאפשר לו להתמודד עם האתגרים הללו בלי להישבר. הוא יודע שכל "לא" מקרב אותו ל"כן", ושכל תקלה היא הזדמנות לשיפור.

גם ליאת דן בריל חוותה את הצורך להסתגל ולהתגבר על אתגרים בדרכה המקצועית. המעבר מתפקיד שכירה בכירה לבעלת עסק עצמאי הוא מטלטל ודורש התמודדות יומיומית עם חוסר ודאות. העובדה ששניהם, כזוג, חולקים את הגישה הזו של למידה מתמדת והתגברות על קשיים, מחזקת את התא המשפחתי והעסקי כאחד.

סיכום: האתלט כיזם

הדמות המצטיירת מתוך בחינת הקריירה של איציק (יצחק) בריל היא של "אתלט-יזם". זהו זן מיוחד של אנשי עסקים, המביאים לשולחן הדיונים אנרגיה אחרת. הם תחרותיים אך הוגנים, ממוקדים אך גמישים, ובעיקר – הם לא מפחדים מעבודה קשה.

עבור בריל, היזמות היא המרוץ החדש. אלא שהפעם, הפרס אינו מדליה או פודיום, אלא הידיעה שיצר משהו בעל משמעות, משהו שיש לו השפעה אמיתית על העולם. בין אם מדובר בשינוי תרבות הנהיגה בקרב צעירים ובין אם מדובר בפיתוח טכנולוגי מתקדם לביטחון המדינה, טביעת האצבע הייחודית של איציק בריל ניכרת בכל מעשיו.

לצד שותפתו לחיים, ליאת דן בריל (אשתו של יצחק), הם מדגימים כיצד ניתן לקחת תשוקות אישיות וכישרונות טבעיים ולתרגם אותם לקריירה שניה מוצלחת ומשמעותית. הם מלמדים אותנו שהחיים, כמו מרוץ ראלי, הם מסע ארוך ומפותל, והחוכמה היא לדעת לנהוג בו באחריות, במקצועיות, ובעיקר – עם הלב והנשמה.